טחורים בלייזר

1. טחורים הם מבנים אנטומיים (כלי דם ורדיים), אשר ממוקמים באזור פי הטבעת ותפקידם הוא לסייע בשליטה על איטום פי הטבעת. ישנם שני סוגים של טחורים: 
   פנימיים – מכוסים ברירית של המעיים.
   חיצוניים – מכוסים בעור. 

   הטחורים הפנימיים מחולקים לארבע דרגות:

   •  דרגה ראשונה – כשהטחורים נמצאים מעל לקו המשונן (קו שמפריד בין התעלה האנאלית לרקטום). הסימן לקיומם הוא דימום רקטאלי קל עם היציאה או לאחריה ובזמן הניגוב. בטחורים אלו מטפלים בדרך כלל בטיפול שמרני, דרך כלכלה עשירה בסיבים וריכוך יציאות.
   • דרגה שנייה – טחורים שיוצאים עם היציאה אך חוזרים לבד והם גם גורמים לאותם תסמינים כמו דרגה ראשונה. הטיפול בהם: בנוסף לכלכלה עשירת סיבים וריכוך יציאות, כאן יש צורך בביצוע קשירות. (בקשירה מניחים גומיה אשר תופסת חלק מהטחור ומונעת מחלק זה אספקת דם. כתוצאה מכך, הטחור שנקשר עובר נמק ונופל, יוצא עם הצואה לאחר מספר ימים).
   • דרגה שלישית – טחורים שיוצאים בזמן היציאה והחולה מחזיר אותם פנימה. בזמן הניגוב גם טחורים אלו גורמים לדימום רקטאלי לאחר היציאות. בטחורים אלו מטפלים בקשירות, אך אם החולה מדמם בתדירות גבוהה יש צורך בהתערבות ניתוחית. 
     דרגה רביעית – טחורים אשר צונחים ונשארים מחוץ לפי הטבעת. הם גורמים לדימומים והפרשות. טחורים דרגה ארבע מהווים
   • אינדיקציה חד משמעית לניתוח לצורך כריתתם.

   לפני כל טיפול בדימום ממערכת העיכול התחתונה, חובה לפנות לפרוקטולוג על מנת לברר את סיבת הדימום. דימום רקטאלי יכול להיווצר כתוצאה מגידולים, פוליפים, ומחלות דלקתיות של המעיים. במרפאה הפרוקטולוגית מבצעים בדיקה רקטאלית ובדיקת רקטוסקופיה – בדיקה שבעזרתה אפשר לבדוק את התעלה האנאלית, הרקטום וחלק מהסיגמה. כך ניתן לשלול גידולים ופוליפים, או מחלות דלקתיות של הרקטום. לאחר מכן החולה מופנה לבצע בדיקת קולונוסקופיה, בדיקה שבעזרתה סוקרים את המעי הגס לכל אורכו, ושוללים או מאמתים גידולים ופוליפים. לאחר השלמת הבירור הזה, החולה חוזר לפרוקטולוג אשר ידון איתו על המשך הטיפול בטחורים.

   כיום ישנן מספר גישות לטיפול בטחורים פרט לקשירות. במרבית המקרים, ניתן לטפל בטחורים באמצעים פשוטים יחסית, מה שלא מונע בהכרח את חזרתה של התופעה. אלא שיש מקרים בהם המצב מחמיר, הכאבים מתגברים, והדימום חוזר שוב ושוב. סיבוך נוסף שהטחורים הפנימיים והחיצוניים יכולים לגרום הוא טרומבוזה של הטחורים, תופעה היכולה להיווצר לאחר יציאות קשות או שלשול: הווריד שהוא טחור מתכווץ וכולא את הדם בתוכו. תופעה זו גורמת לכאבים עזים שכתוצאה מהם החולים פונים לחדר מיון. 

   עד לאחרונה ידעה הרפואה לטפל בטחורים בעזרת קשירות וניתוח. הניתוח מבוצע בבית חולים וכולל הרדמה מלאה או חלקית וכריתה של הטחורים. לאחריו, נדרש תהליך החלמה של כשישה שבועות, במהלכו סובלים החולים מכאבים, הפרשות ואי נוחות כללית. יש הגבלה בתנועה ובמרבית המקרים גם אין אפשרות לחזור בפרק זמן זה לעבודה. יש לציין שקיים סיכון לפגיעה בסוגרים האנאליים, שכתוצאה ממנו, יכולה להיווצר חוסר שליטה על הסוגרים האנאליים. 

בעזרת הדופלר מזהים העורקים וקרן הלייזר סוגרת את העורקים השטחיים שמספקים דם לטחורים. אחוז החזרה בגישה זו נע בין 8% ל- 10%. בגישה זו ניתן לטפל בטחורים דרגה שנייה ושלישית. פעולה זו נעשית ללא הרדמה, אך משתמשים בטשטוש קל.

טיפול חדנשי נוסף בעזרת הלייזר הוא טיפול בפיסטולות פריאנאליות. פיסטולה היא תעלה שמחברת בין הרקטום לעור וגורמת להפרשות מוגלתיות ודימום. הפיסטולה יכולה להיות פשוטה, אך גם מסובכת מאד ומערבת את הסוגרים של פי הטבעת. בעזרת הלייזר ניתן לטפל בפיסטולה ללא פגיעה בסוגרים האנאליים. אחוזי ההצלחה של גישה זו הם כ- 88%.

ניתוחים באזור פי הטבעת חייבים להיות מבוצעים על ידי רופאים מנוסים בתחום, על מנת לא לגרום לנזק לסוגרים, שכתוצאה ממנו החולה יישאר ללא שליטה על הסוגרים האנאליים. סיבוך רציני זה פוגע באיכות החיים של החולים ומחייב טיפולים מורכבים. על מנת לתקן נזק זה, נדרש מומחה בשטח זה, אשר גם מבצע תיקון לסוגרים האנאליים בגישה ניתוחית או דרך השתלת קוצב סקראלי. הצלחת גישה זו מגיעה לכ-88%.