קטרקט אצל ילדים

קטרקט הוא מצב של "עננות" של עדשת העין – האפקט הוא כמו האפקט שמתקבל כשמסתכלים דרך חלון מוכתם, אלא שאת הכתם לא ניתן לנגב ולנקות. אצל ילדים, מצב זה יכול להיות גנטי (מולד), או יכול להתפתח לאחר הלידה (נרכש). ההערכה היא כי סביב 25% ממקרי הקטרקט אצל ילדים, הם גנטיים. לעתים קרובות יש סיכוי כי אחד ההורים נולד עם קטרקט באחת, או בשתי העיניים. יכולות להיות סיבות גנטיות אחרות, הקשורות לחילוף מטבולי, הורמונלי או כרומוזומלי. תסמונת דאון היא דוגמה אחת. קטרקט מולד יכול להתרחש כאשר העדשה לא נוצרה כראוי, כתוצאה של אינטראקציות חריגות בין החלבונים המרכיבים את העדשה של העין. אלה יכולים להמשיך לגרום כתמים שיכולים ליצור אזורים עכורים. ישנן סיבות נוספות היכולות לגרום לקטרקט אצל ילדים:

• טראומה לעיניים
• סוכרת ומחלות מטבוליות אחרות
• סיבוכים של מחלות אחרות, כגון דלקת בעין (אובאיטיס) או דלקת מפרקים שגרונית
• טיפול עם הקרנות לאחר סרטן.

למרבה הצער, לא ניתן למנוע קטרקט גנטי אצל ילדים. עם זאת, מומלץ מאוד כי ההורים המצפים יהיו מודעים לכל הגורמים האפשריים, למשל, מחלות זיהומיות שמתרחשות בעת ההיריון, כמו אדמת, עלולות לגרום לקטרקט.

לפעמים, הקטרקט יכול להיות כל כך קטן, עד שהילד לא יבחין כלל בבעיה, אבל זה בעיקר תלוי בדרישות החזותיות. לדוגמה, משחק עם חברים לא ייצור שום בעיה, בעוד שקריאה עשויה להיות קשה יותר ממה שהיא צריכה להיות. ככל שהילד מתבגר, הדרישות החזותיות שלו גדלות, ולכן, כל הבעיות שנגרמות על ידי הקטרקט יהיו ברורות יותר, גם אם הקטרקט עצמו לא ישתנה.

הדבר החשוב ביותר הוא שילדים שנולדו עם קטרקט מסוגלים לחיות חיים מלאים ונורמליים. חלקם עם זאת, יצטרכו לעבור טיפול. יש דרכים שונות להתמודד עם קטרקט, בהתאם לגיל ולחומרת העכירות:

• ביצוע ניתוח קטרקט כדי להסיר את העדשה העכורה ולהחליף אותה בעדשה מלאכותית
• משקפיים
• עדשות
• קומבינציה של כל הטיפולים הללו

הסרת העדשה הטבעית של העין והחלפתה בעדשה מלאכותית, עשויה להישמע כמו מהלך דרמטי, אבל כיום ניתוח קטרקט (ניתוח מסורתי או ניתוח קטרקט בלייזר) הוא ניתוח שגרתי ובטוח מאוד. אם הילד נולד עם קטרקט, מומלץ להסיר אותו תוך חודשיים, ולא יותר מ -4 חודשים. ככלל, ככל שהקטרקט יוסר מוקדם יותר, כך סיכויי ההחלמה והסיכויים לראייה טובה ארוכת טווח, יהיו גבוהים יותר.

קטרקט עלול לגרום למספר סימפטומים שונים, והם עשויים לכלול את הדברים הבאים:

• ראייה מטושטשת או עכורה
• ירידה באיכות הראייה
• ראיית צבעים מטושטשים
• ראייה כפולה
• ראיית אורות באופן בהיר מדי שעשוי לייצר בוהק והילות

אדם מבוגר יזהה מהר כי יש לו בעיית ראייה, אבל אצל ילדים,  בדיקת רמת הראייה עלולה להיות קשה יותר. כמעט בלתי אפשרי לזהות קטרקט ללא ציוד רפואי מקצועי. עם זאת, תינוקות אמורים להיות מסוגלים לעקוב אחרי אובייקטים בגיל 3-4 חודשים. חוסר יכולות לעשות זאת, עלול להצביע על בעיה. סימנים נוספים שיש לחפש:

• עיניים מתנועעות
• עיניים לא מיושרות – כשהעיניים אינן מסתכלות לאותו כיוון

אם הורה או מטפל מבחין באחד מאלה, מומלץ לקבוע פגישה עם אופטומטריסט או עם רופא עיניים למחקר נוסף.