חשד לסרטן הערמונית – גילוי ואבחון

ישנן לא מעט דרכי טיפול בסרטן הערמונית. סוג הטיפול – החל ממעקב וכלה בניתוח, תלוי בגורמים רבים כמו למשל בריאות כללית וגיל של המטופל, שלב הגידול, רמת חלבון PSA בדם, סיכון של תופעות לוואי, האם בוצע בעבר טיפול בסרטן הערמונית, מחלות רקע ועוד.

טיפול כירורגי רדיקלי
מטרת הטיפול הכירורגי הרדיקלי – היא להסיר את הערמונית כולה. זהו טיפול נפוץ מאוד אשר מרחיק את כל התאים הסרטניים בבת אחת.
בין יתרונותיו אפשר למנות:
הניתוח פותר בעיה נפוצה ביותר אצל מבוגרים והיא ערמונית מוגדלת, אשר גורמת לאי-נוחות גדולה בחיי היומיום.
ניתוח רדיקלי מאפשר המשך טיפול משלים בהקרנות (על זה בהמשך) במידה והמחלה חזרה. ההיפך, דרך אגב, אינו אפשרי; כלומר מי שעבר טיפול בקרינה לא יוכל לעבור ניתוח.

טיפול בקרינה
טיפול בקרינה (Radiotherapy) משמעותו הקרנה של קרינה מייננת בעוצמה גבוהה לשם השמדת תאי הסרטן ומניעת המשך התחלקותם.
בהכללה ישנם טיפולי קרינה חיצוניים (External Beam Radiation Therapy) – כאשר מקור הקרינה הוא מכונה בקרבת המטופל – וטיפולי קרינה פנימיים (Brachytherapy) – כאשר במהלך הטיפול מחדירים לריקמה גרעינים רדיואקטיביים קטנטנים, אשר פולטים קרינה לתוך הערמונית. מקובל במקרים מסוימים לשלב בין שתי שיטות ההקרנה.

טיפול הורמונלי (Hormone Therapy)
טיפול הורמונלי נועד למתן את ייצור התאים הסרטניים. תאי סרטן הערמונית משתמשים בהורמון הגברי טסטוסטרון (Testosterone). טיפול הורמונלי, אשר ימנע ייצור טסטוסטרון בגוף, יאט בצורה משמעותית את התפתחותם של תאי הסרטן וגם יקטין את גודלם.

טיפול כימי (כימותרפיה)
זהו טיפול באמצעות תרופות אנטי-סרטניות אשר משמידות תאים סרטניים. ניתן למשל כאשר יש גרורות או התפתחות מהירה של המחלה, במטרה לעכב את ההתקדמות ולהקל את הסימפטומים. מחקרים הוכיחו כי שילוב של טיפול כימותרפי יחד עם טיפול הורמונלי מאריכים בצורה מובהקת את תוחלת חיי החולה.

אם מופיעים תסמינים כמו:

• קושי בהטלת שתן
• כאב או צריבה במתן שתן
• זרם שתן איטי או מפוצל
• זרם שתן לא רציף
• תחושת צורך דחוף בהטלת שתן וקושי להתאפק
• תכיפות במספר הפעמים של הטלת שתן
• דם בשתן או בנוזל הזרע

מומלץ לגשת מיידית לרופא לבדיקות. גם אם אחרי הבדיקות התברר שהסיבה לאחד או יותר מהתסמינים היא אחרת, היה שווה לבדוק. אך אם חס וחלילה הסתבר שיש חשד לסרטן הערמונית – גילוי מוקדם יכול להציל חיים.

תאים סרטניים בערמונית הם תופעה שכיחה. גידול בערמונית יכול להתקיים תקופה ארוכה ללא תסמינים. כיום ברור של – 30% מהגברים מעל גיל 50, ושלרוב הגברים מעל גיל 80, יש תאים סרטניים בערמונית. אבל סרטן זה מתפתח בדרך כלל באיטיות רבה מאוד.
יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם המחלה מתפתחת לפתע בקצב מהיר, ואז יש לעקוב על מנת למנוע התפשטות לאיברים אחרים בגוף, בעיקר לעצמות.

בדיקת PSA – בדיקת דם בה בודקים את רמת החלבון המיוצר על ידי הערמונית. אם נמצאים ערכים גבוהים הרופא ישלח את המטופל לבדיקות נוספות באופן מיידי. זאת, למרות שהיום כבר ידוע שבדיקה כזאת יכולה גם להטעות מאחר וערכים גבוהים יכולים להצביע גם על גידול שפיר, וסרטן יכול להופיע גם במקרה של ערכים נמוכים.

בדיקת MRI – השימוש ב-MRI נעשה גם בשלב האבחון וגם בשלב המיקוד של האזורים החשודים בסרטן.

ביופסיה קלאסית – בדרך כלל עושים ביופסיה אם בדיקת ה-PSA העלתה תוצאות מחשידות. הביופסיה נעשית בעזרת אולטרסאונד, על ידי החדרה של מחט זעירה דרך הרקטום ואיסוף אקראי של 12 דגימות תאים לבדיקה. כיום ברור שהביופסיה הזאת, לא רק שהיא כואבת וגורמת לאי נוחות רבה אצל המטופל (בגלל ההחדרה הרקטלית), היא גם לא מספיק טובה בגלל אקראיות הדגימות.

ביופסיית פיוז'ן – ביופסיה זו נעשית על בסיס של מיפוי מקדים של בלוטת הערמונית באמצעות MRI, כך שניתן לדגום את הבלוטה בצורה יותר מושכלת ורחבה. הביצוע של הביופסיה נעשה באמצעות אולטראסאונד, מה שעוזר לבצע את התהליך בצורה מדויקת יותר. חשוב לציין שמעבר לכך שהוכח שהשיטה של ביופסיית פיוז'ן מעלה את אחוז גילוי המחלה, בשיטה זו המחט עוברת דרך העור ולא דרך פי הטבעת, וזווית הכניסה מאפשרת דגימה מכל אזורי הערמונית.
הביופסיה נעשית תחת תהליך של הרדמה כללית קצרה ובמינימום של חוסר נוחות.